למצוא את הנווה תרצה שלי

זה היה לפני חצי שנה שראיתי את 'אסירות' של כאן 11.

"אסירות" אפשרה לרגע להציץ במבט רגיש, אמיתי, אל חייהן של ארבע נשים שנמצאות בכלא נווה תרצה ומלווה אותן אל ומחוצה לו. הגיבורות בסדרה אינן רק אסירות בכך שהן נכנסות ויוצאות מכלא נווה תרצה, אלא הן אסירות בתוך החיים שלהן עצמן, חיים של הזנחה וייאוש שאין להן שום דרך לצאת מהם.

ואני לא יכולתי להרפות ממלכה, צעירה יפה מטבריה שנדדה מגיל צעיר בין פנימיות, רחובות ונווה תרצה תוך שהיא נלחמת בחיים בלתי אפשריים. מלכה נגמלת מהסם וחוזרת אליו שוב ושוב. בתקופת הגמילה היא פורחת וכל כך יפה ובהתמכרות היא כמו הופכת לאדם אחר. המקום שמציל אותה שוב ושוב מעצמה ומהסם הוא נווה תרצה. דווקא הכלא, ארבעת הקירות שומרים עליה מעצמה.

וכן, יש את הנסיבות בכל זאת השגחה 24/7, אין סם נגיש והרבה תמיכה ואיך הופכים את החוויה הזאת לפנימית? איך אנחנו שומרים על עצמנו גם בלי תנאי כלא? בעצם הנווה תרצה הפנימי שלנו.

מה היא אותה חוויה פנימית או מי אני כאדם שאני מרגישה מוגנת ובטוחה. שיש בי שקט וחופש בלי קשר לנסיבות. מה מאפשר לי את זה בחיי וכמה זה נוכח בחיי?

מלכה, שבמציאות חייה לא חוותה בטחון ומוגנות, מוצאת אותם בסם או בנווה תרצה. ובינתיים נווה תרצה לפחות מאפשר לה להיות מוגנת ובטוחה גם בלי להביא אותה אל מותה.

Shoreditch market UK התמונה צולמה ב