אמא

הכל מתחיל ונגמר באמא.

איך היא הסתכלה עליי? מה המבט שלה אמר?

על מה היא חשבה?

היא אוהבת אותי?

היא סומכת עליי?

היא רואה אותי?

היא איתי? לתמיד?

אמא בצורה הגשמית, הרוחנית, הרגשית הכמעט בלתי ניתנת לתיאור כי היא מכילה הרבה יותר מעולם ומלואו.

זה לא בהכרח האמא הזאת כמו שאנחנו רגילים אליה, הדמות הנשית המחבקת והרכה, או שלא. אלא ההורה, המבוגר, הדמות ההורית שהיתה שם עבורנו, מיטיביה עימנו את הסבל, הכאב. הדמות הזאת שמייצרת לנו נחמה ברגע הזה שהכל מרגיש סגור ואטום שאנחנו חושבים שאף אחד, אבל אף אחד לא יצליח להגיע לשם ולקחת אותנו הביתה.

אנחנו כל כך שקועים במה לעשות, איך להקל ולהיטיב עם הילדים, בני זוג, חברים שלנו או עם עצמנו ולפעמים זה כל כך פשוט , הרגע הזה שלוקחים נשימה, מסתכלים על הילד.ה שאנחנו מכירים כל כך טוב שכל מה שהיא\הוא צריכ.ה עכשיו זה זוג עיניים טובות והרבה חמלה. היא\הוא כבר תדע מה לעשות עם זה.

מיצג מתוך התערוכה לזכרו של אלבר אלבז- מוזיאון העיצוב בחולון